ביוגרפיה

ירושלים 1987
עם האב יוליוס גרינטל

יוסף טל (18 בספטמבר 1910 – 25 באוגוסט 2008), מלחין ישראלי, חתן פרס ישראל (1970) ופרס וולף במוזיקה (1982). טל היה מלחין פורה, שחיבר במגוון רחב של סוגות: אופרות, תמונות דרמטיות, סימפוניות, קונצ’רטי, יצירות קאמריות, יצירות לכלי סולו, יצירות להרכבים קוליים שונים ומוזיקה אלקטרונית. תרומתו החשובה לעולם המוזיקה היא ביצירותיו החדשניות והמאתגרות ובעושר הצלילי המיוחד המאפיין אותן. טל נחשב לאחד האבות המייסדים של המוזיקה האמנותית הישראלית. 

יוסף טל (גרינטל; Grünthal) נולד בשנת 1910 בעיירה פינה (Pinne) שליד פוזנן שבגרמניה לרב יוליוס גרינטל ולאוטיליה לבית בלוך. בהיותו תינוק עברה המשפחה לברלין, שם ניהלו הוריו בית יתומים פרטי. הרב גרינטל היה מרצה בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, והתמחה בפילולוגיה של שפות שמיות עתיקות.

~1930

טל התקבל ללימודים באקדמיה לאמנויות בברלין ולמד פסנתר והלחנה אצל מקס טראפ, תאוריה אצל היינץ טיסן, נבל אצל מקס זאל (Saal), תזמור אצל קורט זאקס, אבוב אצל פריץ פלמינג (Flemming), תולדות המוזיקה אצל גאורג שינמן, אימון שמיעה אצל זיגפריד בוריס, שירת מקהלה אצל זיגפריד אוקס, מתודולוגיית פסנתר אצל לאוניד קרויצרוניצוח אצל יוליוס פריוור. פאול הינדמית, מורו להלחנה ותאוריה, עודד אותו להכיר את יסודות המוזיקה האלקטרונית באולפנו של פרידריך טראוטוויין, ששכן במרתף הבניין.

בשנת 1931 סיים טל את לימודיו באקדמיה, ובשנת 1932 נישא לרקדנית רוזי לבנטל. הוא התפרנס מהוראת פסנתר, ועבד גם כפסנתרן מלווה של רקדנים, זמרים וסרטים אילמים. בשל הגבלות העיסוק שהטילו הנאצים על יהודים, נעשה טל מובטל, וכדי לקבל סרטיפיקט לעלייה למד צילום ב”ריימאן שוּלֶה”.

עם ראובן
בחדר האוכל בקיבוץ

 

בשנת 1934 עלו בני הזוג לארץ-ישראל עם תינוקם ראובן‏‏ (רובל’ה – לימים חבר קיבוץ מגידו, וחלל צה”ל במלחמת ששת הימים). טל שהה תקופה קצרה בחיפה ובחדרה ועבד כצלם. הוא שב לעשייה המוזיקלית כאשר שהה בקיבוצים בית אלפא וגשר. בתקופה זו היה בקשר עבודה עם מוזיקאים חברי קיבוץ כמתתיהו שלם מבית-אלפא, לו עזר טל בהעלאת נעימות על הכתב, ועם יהודה שרת מקיבוץ יגור, איתו נוצרה ידידות עמוקה גם מעבר לרקע המקצועי. טל העריך מאד את כשרונו ומקוריותו ואף עיבד מנעימותיו.

 

 

(1944) רסיטל בתל אביב

המשפחה, שהתקשתה להסתגל למציאות החדשה בחברה הקיבוצית, עברה בשנת 1936 לירושלים, ובהּ יצר טל קשרי עבודה וחברה חדשים. הוא הופיע כפסנתרן, נתן שיעורי נגינה ואף שימש כנגן נבל מחליף בתזמורת הסימפונית (הפילהרמונית) הארץ ישראלית. בשנת 1937 התגרשו בני הזוג. טל האוטודידקט רכש שליטה בעברית וקיבל את הזמנתו של אמיל האוזר, מנהל הקונסרבטוריון הארצישראלי למוזיקה בירושלים, ללמד שם פסנתר, הלחנה ותאוריה. בשנת 1940 נישא טל לפסלת פולה פפר‏, וב-1948 נולד ‏בנם איתן‏. לאחר תקופה סוערת של מאבקים פוליטיים, מקצועיים ואישיים, פרשו חלק ממורי הקונסרבטוריון, וטל מונה בשנת 1948 לנהלו, תפקיד אותו מילא עד דעיכתו של המוסד בשנת 1952.

מיכל זמורה-כהן, תלמידתו של טל בקונסרבטוריון הארצישאלי, מתארת את דמותו כמורה מסור, ביקורתי וכריזמטי:

“…פגשתי אותו עוד בטרם מלאו לי שבע-עשרה שנה, ומאז הוא מורי: לטוב ולרע, באחווה ובמריבה, בהערצה עיוורת ובשלילה ביקורתית, בתחושת ידידות חמה ובכעס ועלבון. יוסף טל: מורה, מחנך, ידיד, מקדם, משפיל ומגביה… האקדמיה שלי ידעה אמנים-מורים מרשימים ביותר… אך דמותו של טל שלטה בכיפה. הכל, דומה, צייתו למוצא פיו ואישיותו המרשימה בעלת העצמה הפנימית מילאה את הבניין כולו… בפניו ניכר עצב מוסתר, כאילו מכחול של לעג שנון משח עליו שכבה עבה. אל אלה הצטרף נופך של טוב וחום, אשר יצר מזיגה משונה, חד-פעמית ומרתקת… טל עשה את דרכו המרשימה אל פסגת מעמדו של יוצר סמכותי לאו דווקא מכוח כשרונו, יכולתו או ידיעותיו, אלא מכוח רצון עיקש ובלתי מתפשר, ובזכות חכמה ותבונה מפוכחת, חדה וחותכת כתער… הצלחתו והישגיו לא באו לו בנקל. שוב ושוב נתבע לשלם עבורם מחיר כבד וכואב. תקופה ארוכה מצא עצמו מבודד – לא רק מעמיתיו שבקרבם פעל, אלא גם ממקורות מחיה חיוניים לקיומו… כך מצטייר בעיני ידידי הטוב והדגול כדמות טראגית. עם כל קסמו ועם כל גדולתו נמצאת פנימיותו שפופה תדיר ועצב טורדני לא סר ממנו אלא לעתים נדירות. חכמתו מרשימה תמיד. דיבורו מרתק וחד כתער, והוא מעמיד את המאזינים לו על אצבעות רגליהם, כביכול, לבל תאבד להם אף לא מילה אחת ממוצא פיו…” – רפרטואר אישי, (1997)

(1939) עם תזמורת תלמידי הקונסרווטוריון

בהתייחסו לעבודתו כמורה בקונסרבטוריון סיפר טל‏‏:

“…אהבתי ללמד, מפני שההוראה הכריחה אותי לחשוב עד הסוף על נושאים שהיו חשובים לי כמוזיקאי פעיל וכמלחין השרוי בלבטים… אינני זוכר אם מלאתי אחר תוכנית-הלימודים או לא, אינני זוכר אפילו אם הייתה תוכנית-לימודים, אבל בזאת אני בטוח: אף תלמיד בשיעורים שלי לא סבל משעמום. אהבתי ללמד כדי לנסות ולמקד את השאלות הבסיסיות שסביבן סובבת המוזיקה. התשובות היו חשובות פחות… אין תשובות מוחלטות: אפשר להגיע למסקנות נכונות-בתכלית ביחס לבעיה מסוימת ובאותו זמן להשתכנע מנכונותן-בתכלית של המסקנות ההפוכות… היו בין התלמידים שלי שידעו לשאול שאלות. אצלם הפכתי לתלמיד בעצמי… ניסיתי להבהיר לתלמידים שלי, שככל שהמוזיקה מבוססת על מרכיבים פיזיים הניתנים למדידה, להגדרה, למעקב ולניתוח, היא עצמה שייכת לתחום המטפיסי. מספר התנודות של כל צליל וצליל בתוך משפט מוזיקלי נתון אינו מלמד דבר על מהותו הרוחנית של אותו משפט, אף לא משך הצלילים, המשקל שבתוכו הם משתלבים, או אם הם כתובים במז’ור או במינור, בשפה טונאלית או בשפה אטונאלית. אלא שהמוזיקה, מעצם טבעה, היא מהות רוחנית. תפקידו של המורה לעסוק במרכיבים המוחשיים של המוזיקה בדרך כזאת, שהגבול אל המהות הבלתי-נתפסת שמעבר להם, נשאר פתוח בכל עת. אין הוא יכול להסביר אותה, אבל הוא יכול להחכים ולעדן את האוזן השומעת ואת המחשבה המבחינה כדי הפיכת ההסבר למיותר.” – עד יוסף (1997)

לאחר תקופה סוערת של מאבקים פוליטיים, מקצועיים ואישיים, פרשו חלק ממורי הקונסרבטוריון, וטל מונה בשנת 1948 לנהלו, תפקיד אותו מילא עד דעיכתו של המוסד בשנת 1952. בשנת 1951 קיבל טל משרת הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימד גם בסמינר “אורנים”. הוא פרסם מאמרים מקצועיים בישראל ובחו”ל וכתב ערכים רבים בנושאי מוזיקה באנציקלופדיה העברית. בשנת 1961 הקים את המרכז למוזיקה אלקטרונית בישראל ונעזר רבות במהנדס עוזי שרון‏‏. בשנת 1965 מונה טל לפרופסור, וכיהן כראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית עד שנת 1971‏‏. עם תלמידיו הרבים נמנים המלחינים בן ציון אורגד, רוברט סטארר, נעמי שמר, משה רסיוק, יעקב גלבוע, יהודה שרת, צבי בן פורת, יצחק סדאי ודניאל גלאי, המוזיקולוגית מיכל זמורה-כהן, הצ’לן עוזי ויזל, הזמרת הילדה צאדק, המתרגמת והעורכת עדה ברודסקי והפסנתרנים ברכה עדן, וולטר האוציג, ויונתן זק.

במרכז למוסיקה אלקטרונית (1970) צילום: חריס

(2006) נעזר במכשיר הגדלה

 

יוסף טל ייצג את מדינת ישראל בכינוסי הארגון הבינלאומי למוזיקה בת-זמננו‏‏‏‏ (ISCM), בוועידות, ובמאורעות מוזיקליים רבים. היה עמית באקדמיה לאמנויות של ברלין (Akademie der Künste) ובמכון למחקר מתקדם בברלין. עד לשנות השישים לחייו הופיע טל כפסנתרן וניצח על תזמורות בישראל ובחו”ל, אך תרומתו החשובה לעולם המוזיקה היא ביצירותיו החדשניות והמאתגרות ובעושר הצלילי המיוחד המאפיין אותן. טל היה מלחין פורה, שחיבר במגוון רחב של סוגות: אופרות, תמונות דרמטיות, סימפוניות, קונצ’רטי, יצירות קאמריות, יצירות לכלי סולו, יצירות להרכבים קוליים שונים ומוזיקה אלקטרונית.  בשנות התשעים עסק טל בפיתוח של שיטה חדשנית (Talmark) לתיווי מוזיקלי‏‏ יחד עם ד”ר שלמה מרקל בשיתוף קרן פולקסווגן והטכניון. תווי זה נועד לאפשר את תכנונה המוקדם של היצירה האלקטרונית ולתעד את המידע הרלוונטי לשחזור עתידי. בשנים אלה נחלשה ראייתו של טל בשל ניוון מקולרי, עד כדי כך שנאלץ להפסיק להלחין. תוך התמודדות עם המגבלה למד להשתמש במסך הגדלה מיוחד אשר אפשר לו להלחין יצירות קצרות עבור כלים מעטים.

2002
סיום האוטוביוגרפיה

 

יוסף טל נפטר בקיץ שנת 2008, ונקבר בבית הקברות בקיבוץ מעלה החמישה שבהרי ירושלים. חלק מאוסף כתבי היד של טל נמצא כיום בספרייה הלאומית שבירושלים.

יצירותיו הוצאו לאור על ידי המכון למוזיקה ישראלית

 

 

(~1985) שיר ערש לנכד נדב

 Good Night

 

Print Friendly

Comments are closed.